הרחיצה בים

דפוס בית מתארח בבית שלום אש

ננה אריאל ואורי יואלי

אל תאמר: מספיק, התרחצתי עשרה רגעים ואסור יותר מזה.
אל תאמר: רוח חזקה נושבת, אין לי חשק להכנס המימה.
אל תאמר: הים אינו שקט למדי, ואם לא אוכל לשחות בקלות הרי רחיצתי מיותרת.
אל תאמר: המים קרים מדי בחדשי אפריל ומאי, ולכן אפתח את עונת הרחיצה רק בחודש יוני.
אל תאמר: בחודש ספטמבר המים קרים והולכים, ולכן אפסיק כבר את עונת הרחיצה בים.
רק מפונקים מדברים כך, ולצערנו רבים המה בתוכנו…
מדוע לא ניקח דוגמה מצמח השדה העומד איתן בכל מזג אויר בלי מדחום ושעון.
כל אדם יכול להסתגל לכל דבר, נחוצה רק התמדה.

זהו קטע מתוך "הרחיצה בים", ספר הדרכה והוראות לרחיצה בים, מאת השחיין והמציל המיתולוגי בבת ים – יעקב גודארד.

הספרון פורסם ככל הנראה בשנות הארבעים בתל אביב, בהוצאת "ימיה", מתוך רצון לחלוק עם קהל המתרחצים ההולך וגדל את סודות הרחיצה המועילה, ולמנוע, בלשונו של גודארד, "תענוגות מיותרים" ו"מנהגים נפסדים" כמו אכילה רבה על החוף והגעה ללא מגבת.

מהספרון משתקפת דמותו של גודארד – פרגמטיסט מלא תשוקה, דמות מקומית סמכותית ולרגעים משורר – דג במים.

יעקב גודארד, הרחיצה בים. כריכת הספרון המקורי, ארכיון בית שלום אש

גודארד רואה את הים כזירה תרבותית שדורשת know-how – ידע וקודים של התנהגות. הוא כותב על השפעת עונות השנה על הים, ועל שעות רחצה מומלצות, על הים כמרפא לשלל מחלות ועל חשיבותו של הציות להנחיות המציל. מנקודת מבטו, אדם צריך לרחוץ בים בכל עונות השנה ולראות בו מקור טבעי בלתי נדלה לרפואה והנאה. הים הוא גם מרחב חופשי של חינוך והתבגרות:  "הורים יקרים! החופש והאומץ יקרי המציאות המה לנפשו של הילד והנם היסוד לחיים בריאים, לכן, לטובתכם, הרפו, והניחו לילד להתמזג עם הטבע, ולהרגיש את עצמו 'כדג במים'".

הקריאה בספרון הזה היום היא רב מימדית – מצד אחד יש בו עצות מועילות שרוחצים יוכלו לצאת נשכרים מהן גם בימינו. מצד שני, הספר חושף את פערי הזמן והתקופה. הפרסומות לבתי קפה ובתי עסק אחרים בסוף הספר מספקות הצצה מלבבת לרגע שהוקפא בזמן, ולא פחות מזה לקשרים ההדוקים שהתקיימו בין תל אביב ובת ים, שהן חלק ממטרופולין אחד.

ומהיבט נוסף – הספר הוא מיתולוגיה בת ימית שמתווספת למאגר הסיפורים המקומי על עברה של העיר.

יעקב גודארד בפעולה

כשהגענו לשהות בבית שלום אש, ליאוני שיין – האחראית על הבית ואשת אמנות בעצמה – הראתה לנו את הספרון הזה שנמצא באוסף של הסופר שלום אש, וכולל הקדשה לאש מהמחבר. בעידודה של ליאוני, החלטנו להדפיס את הספרון מחדש ב"דפוס בית". "דפוס בית" הוא בית הוצאה לאור ובית מלאכה זעיר לספרים שהקמנו – ננה אריאל ואורי יואלי – בדירתנו, בקיץ 2019. מאז, הוצאנו לאור שלל קונטרסים של ספרות, היסטוריה ואמנות, חלקם פרי עטנו ואת חלקם כתבו סופרים ואמנים אחרים. אנחנו מדפיסים את הספרונים בדירה שלנו שנמצאת על קו התפר בין תל אביב ליפו, תופרים אותם בעבודת ביד, ומחתימים את הכריכות בחותמות שהודפסו בבית, מתוך שאיפה לצמצם את מנגנוני ההוצאה לאור למינימום האפשרי. אנו מוציאים ספרונים פשוטים מאוד (שנעשים, אמנם, בעבודת יד מאומצת) במהדורות ממוספרות קטנות שנמכרות בזול. במהלך תכנית השהות חקרנו את ספרייתו של שלום אש המלאה אוצרות, וגילינו שהספרים הנידחים והפשוטים בספרייתו לא פחות מעניינים מהמהדורות הנדירות והיקרות של ספרי ביאליק, עגנון או אש עצמו.

ננה אריאל בבית המלאכה של 'דפוס בית' צילום: אורי יואלי

ועוד דבר עלינו – אנחנו גרים לא רחוק מחוף הים אבל הולכים אליו לעיתים רחוקות. מה לעשות, לא אנשים של ים.

אז למה רצינו להוציא את "הרחיצה בים"? 

מצאנו בספר הזה שילוב לא שכיח של ידע וענווה, נדיבות ללא תמורה, ומודעות גבוהה למקומיות, לקהילה, לטבע, ולחשיבותם של מרחבים ציבוריים בחיי עיר. גודארד הוציא חוברת קטנה וצנועה מאוד שהיא שי לרוחצים, מתוך הכרה בתרבות עירונית מתהווה שדורשת מסירה של ידע שנרכש עם הניסיון – תרבות שהים הוא חלק בלתי נפרד ממנה.

היה גם שיקול טכני שהניע אותנו לבחור להוציא את הספרון – ההוצאה שלנו מוציאה רק קונטרסים דקים בכריכה רכה, והנה נמצא קונטרס בדיוק בגודל המתאים שנוכל להוציא לאור ולהעניק בעצמנו לאחרים.

הוצאת "ימיה" נותרה חידה עבורנו עד עכשיו. ככל הנראה, זה הספר היחיד שיצא בהוצאה. גילינו שימיה היה שמה של בתו של יעקב גודארד, שנהרגה בתאונת דרכים מחרידה זמן קצר מאוד – כחודשיים וחצי – לפני היום המונצח בהקדשה שכתב המחבר לשלום אש בראש הספר. היא הייתה בת 14 כאשר נדרסה על ידי משאית בעת שרכבה על אופניה. "ימיה" היו גם שמם של מועדון שיט ושל מפרשית מהירה ששימשה את ימאי הפועל בת ים להפלגות בים הפתוח – שמות שגודארד נתן אחרי מותה כדי להנציח את זכרה. ימיה נהרגה על היבשה ולא בים, אבל הפרק בספרון, העוסק בטביעה, מהדהד את מותה וצובט בלב.

גודארד גר ברחוב סוקולוב, מרחק שלוש דקות הליכה מביתו של אש. אפשר לדמיין כיצד, בעודו אבל ומנסה להתאושש מהטרגדיה שעבר, עשה את הדרך לביתו של השכן המפורסם, כיצד התרגש בכותבו את ההקדשה. טוב שלא התעכב: ימים ספורים אחר כך, בעת טיול שערך בעיר, לקה אש בשבץ מוחי, ונמצא לאחר זמן יושב מותש, מבולבל ונטול יכולת דיבור בצד הכביש המוליך לחולון. הוא לא החלים לגמרי, ושבץ נוסף הביא למותו בלונדון, כחצי שנה אחר כך. גודארד, אם כך, הוא אחד המעריצים האחרונים שאש פגש כשעוד היה במלוא חושיו.

כשניגשנו להוצאת הספר, בברכתו של יוסי גודארד בנו של המחבר, התעוררו כמה מכשולים – מצב העותק שנמצא בבית שלום אש רעוע, והתמונות מטושטשות. החלטנו לא 'לשפר' את הספר ולהדפיסו כמעין מהדורת פקסימיליה נאמנה למקור – כולל הפגימות שבו וכולל ההקדשה לשלום אש.

הדבר היחיד ששינינו ממש הוא הכריכה. 

את הכריכה של הספר בנינו בשתי שכבות. שכבה תחתונה בקרטון קראפט דק, שהיא ה'חול' ושכבה עליונה כחולה כהה, שהיא ה'ים'. את הים קרענו ידנית כדי שהחול יציץ מבעדה.

לא קורעים ספרים. קריעת ספר נתפסת כפעולה ברברית שערורייתית. אבל ב"דפוס בית", אין מותר ואסור. בשנתיים האחרונות התחזקה אצלנו ההכרה שהתפיסות המוקדמות שלנו לגבי החומריות של ספרים נגזרות ממוסכמות שרירותיות, והרשינו לעצמנו לבדוק את פריצת הגבולות שלהן.

קריעת הקרטון הכחול יצרה מפרצים והבדלי מרקמים שמהדהדים את צורת גלי הים.  ברמה התרבותית, היא מהדהדת את קריעת ים סוף – אלא שכאן הקריעה היא לא נס אלוהי אלא מעשה יד אדם. ובאופן בלתי נמנע, פעולת הקריעה מהדהדת גם את הטרגדיה האישית שנכרכה בהוצאת ימיה, ובספר "הרחיצה בים".

רגע הקריעה, ידי אורי יואלי צילום: ננה אריאל

את הספר, ב-60 עותקים ממוספרים, אפשר להשיג בבית שלום אש בבת ים ובחנויות שמחזיקות את ספרי "דפוס בית". אפשר לקרוא אותו בגרסה דיגיטלית כאן.

הרחיצה בים, זה לצד זה, על שולחן העבודה של שלום אש

ננה אריאל  היא סופרת, חוקרת ומוציאה לאור, מרצה לרטוריקה ולתרבות המילה והספר באוניברסיטת תל אביב. כותבת בכתבי עת מקומיים ובינלאומיים, כתבה בין השאר את הספרים: מניפסטים: כתבים של אי נחת על סף המאה ה-21 (הוצאת אוניברסיטת בר אילן) ואת הספר הכי משעמם בעולם (הוצאת אסיה). ייסדה את "דפוס בית" עם בן זוגה אורי יואלי.

אורי יואלי  הוא סופר, מורה, היסטוריון עצמאי, חוקר עירוניות ומוציא לאור. אורי מפרסם רשימות בבלוג "קול הרעם" וכתב בין היתר את "צריך לדבר על הרבי" ו"שישרף הכל". ביחד עם בת זוגו, ננה אריאל, יסד את "דפוס בית".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s